top of page

רבקה וסוכן השב״כ

תמונת הסופר/ת: Captain HCaptain H

טנדר התכלת החבוט דהר על דרך העפר לאורך שדה התירס, הותיר אחריו עננת אבק ואז בלם בפראות. דוד הציץ מבין הקנים וראה את הדלת נפתחת.

״היכנס,״ שמע דוד את ההוראה, אבל הוא היסס עד שזיהה את קולה של רבקה, ״הם מחפשים אותך בכל מקום.״

הוא דילג ונכנס בחופזה למכונית. רבקה הצביעה על הרצפה, והוא התכווץ לפני המושב שלצד הנהג. היא משכה שני ארגזים מלאים בפלפלים, הניחה אותם על המושב כדי להסתיר אותו וחזרה לנסוע.

היא נסעה במהירות בדרך העפר. הטנדר קיפץ. המרכב רטט והשמיע חריקות כאילו עמד להתפרק. כשהגיעה רבקה לכביש סלול ישן, היא עלתה עליו, מתמרנת בין הבורות שהופיעו בו מדי פעם. היא הגיעה לכביש המרכזי במושב, פנתה בו ימינה והאטה.



ביציאה מהמושב עמדו שני שוטרים וניידת חסמה את הדרך. לא הרחק ניצבה שדרת ברושים שהגנה על שיבולי חיטה מפני הרוח. על אחד מגזעי העצים נשען גבר במכנסי ג׳ינס ובחולצת טריקו לבנה ועישן. היא הגיעה אל השוטר הראשון ופתחה את החלון.

״מאיפה גברתי?״ ניגש השוטר אל החלון.

״מאיפה נראה לך?״ היא הצביעה על הארגזים שנחו לצידה.

הוא הציץ ובחן את ארגזי הפלפלים שהיו מונחים במושב האחורי ובארגז המטען.

״אנחנו צריכים לערוך חיפוש. יש חשד לחדירה,״ אמר השוטר.

רבקה התבוננה בו בפנים קפואים. ״בגילי אין חשש לחדירה,״ אמרה והוא גיחך, ״יש לי תעודת אמב״מ. אתה לא צריך לערוך חיפוש.״

״מה זה תעודת אמב״מ?״

״אישור מעבר בלתי מוגבל,״ ענתה לו רבקה.

״לא מכיר. קיבלנו הוראה לערוך חיפוש בכולם.״

״תקרא לו,״ היא הצביעה בסנטרה לעבר האזרח שנשען על העץ.

השוטר הפנה מבט לאחור וסימן לבחור. הוא סחב עוד יניקה מהסיגריה, פלט את העשן מפיו וכיבה אותה בשיוף על גזע הברוש. רק אז פסע באיטיות מופגנת אליהם.

״אפשר בבקשה סיגריה?״ אמרה לו רבקה כשהגיע בנימה שנשמעה ספק שאלה ספק הוראה.

הוא שלף בלאות חפיסה מהכיס, הוציא מתוכה סיגריה בודדת והגיש אותה לרבקה.

״אש?״ ביקשה רבקה אחרי שתקעה את הסיגריה בין שפתיה.

הוא הצית עבורה את הסיגריה, והיא שאפה ממנה עמוקות ואז נשפה את העשן שהתפשט גם בחלל הרכב וגם בחוץ. היא פתחה את תא הכפפות, , פשפשה בו, שלפה משם תעודה והציגה אותה מולו.

הבחור הביט בתעודה, פניו שיקפו אדישות מוחלטת. השוטר הציץ אל המושב האחורי, בחן את הארגזים והמשיך בהקפה של ארגז המטען.

״הֵי,״ רבקה הוציאה את ראשה מהחלון, ״אם אתה לא רוצה שהמפכ״ל שלך יקבל טלפון מראש הממשלה, אל תיגע לי בארגזים.״

״גברתי,״ אמר הגבר, ״אנחנו בכל זאת נצטרך לעשות חיפוש.״

״תראה, בחור צעיר, מערכת היחסים בין ׳הכנסייה׳ לבין ׳השירות׳ תמיד הייתה מושתתת על אמון, ואנחנו נשאיר את זה ככה. אתה לא תעשה חיפוש ואני אסע מפה לאן שאני צריכה. אני יודעת שזה לא נראה כך, אבל אני בתפקיד. הפירות האלה צריכים להגיע לאירופה בהקדם.״

״ירקות,״ תיקן אותה הבחור.

״פירות. לפלפל יש גרעינים, זה פרי,״ הסבירה לו באורך רוח שהיה בו משום ההתנשאות, ״וחוץ מזה, אני מניחה שאתה ממרחב הדרום אז תמסור ד״ש לקפטן מוסא מרבקה ביבליאן.״ היה לה ברור שהוא ידע שהיא מכוונת אל מפקד המרחב. היא המתינה לראות אם יאמר דבר־מה נוסף, ומאחר ששתק שילבה הילוך ונסעה.

 

קילומטר וחצי בהמשך הדרך עמד בית ספר. רבקה טיפסה על המדרכה, עברה מעט את השער ועצרה צמוד לגדר המקיפה. ״גועל נפש,״ אמרה, פתחה את החלון והשליכה את הסיגריה. קצב נשימתה התגבר וידיה החלו לרעוד. רבקה מיהרה והניחה אותן על ההגה. הרעידות לא פסקו למרות שאחזה בהגה בחוזקה.

״פאק," היא הכתה בכפות ידיה על ההגה, ״פאק, פאק, פאק.״ נשימותיה התגברו. ״זה היה קרוב.״

״אני יכול לצאת?״ לחש דוד מתחת לארגזים בדיוק כשהבחינה בניידת מהמחסום מגיעה וחונה מאחוריה.

״שתוק. ואל תזוז,״ אמרה רבקה.

היא פתחה את הדלת, ניגשה אל החלק האחורי ו… אני עוצר כאן ומשאיר לכם לחשוב מה היא תעשה.

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page